Jpg, gif, png, גודל מקסימלי 4MB
הוסיפו קישור לסרטון YouTube
לפני 4 חודשים
עוד לפני שדניאל פגש את ברברה, אשתו לחיים, הייתה נערה אחת ששמה נחרט בזיכרונו. קראו לה תמר. היא גרה לא רחוק מהחווה של משפחת כהן, ממש בקצה השביל שהוביל אל שדות החיטה. תמר הייתה בת גילם, ילדה עם צחוק מתגלגל ושיער חום שהתבלגן תמיד ברוח. היא נהגה לרכב על אופניים אדומים עם סלסלה מלפנים, ונהגה לקטוף פרחים ולהביא אותם לבני המשפחה השכנים.
דניאל הכיר אותה בקיץ אחד שבו עבד בשדות עם אביו. תמר עברה במקרה ליד השדה, עצרה, והציעה להם חתיכת עוגה שאפתה אמא שלה. דניאל לקח את הפרוסה, חייך, ולא הצליח לומר מילה. תמר הסתכלה עליו וחייכה: "אתה ביישן, הא?" ומאז – בכל ערב, הם נפגשו ליד העץ הגדול שבין שתי החוות, שיחקו, שוחחו, וצחקו.
תמר הייתה החברה הראשונה של דניאל. הם החזיקו ידיים בפעם הראשונה ביום שבו ירדו גשמים מוקדמים, והם מצאו מחסה תחת מחסן ישן של הכלים. הוא סיפר לה על חלומותיו להיות מדען, והיא סיפרה לו שהיא רוצה להיות מורה לילדים. הם נפרדו עם תחילת הלימודים בתיכון – החיים לקחו אותם למקומות שונים – אבל תמר נשארה בזיכרונו של דניאל, לא ככאב של פרידה, אלא כאור ראשון של רגש, חברות ותמימות.
שנים לאחר מכן, כשדניאל נהג לשתול ורדים בגינת הבית, ברברה שאלה אותו למה הוא בוחר דווקא בזן ורד אחד, ורוד-בהיר. הוא רק חייך ואמר, "כי הוא מזכיר לי קיץ אחד יפה במיוחד."
לפני 4 חודשים
בחצר האחורית של ביתו של דניאל כהן עמד עץ ערבה אחד, בודד אך עוצמתי, שנראה כאילו נשתל שם בדיוק בשבילו. מתחת לענפיו המשתפלים, דניאל נהג לשבת בשקט, לבהות במים שזרמו בתעלה הסמוכה, ולשוחח עם כל מי שהיה מוכן לעצור לרגע. זה היה המקום שבו הוא באמת נפתח – לא בהרצאות ולא במחוות גדולות, אלא במילים שקטות, עמוקות, כאלה שנשארות איתך אחר כך.
אני זכיתי להיות חבר של דניאל. לא חבר "מהמסביב", אלא כזה שישב איתו מתחת לערבה הזאת ושמע ממנו מחשבות שלא נאמרו לרוב האנשים. שם דיברנו על החיים, על הזמן, על משפחה, ועל דברים שלא תמיד קל לשים עליהם מילים. הוא תמיד ידע לשאול שאלה אחת קטנה – והשאיר אותך חושב עליה כל היום.
הערבה הזו הפכה עם הזמן לסמל – סמל לרגישות שלו, לעומק שבו התבונן בעולם, ולשקט שבו הצליח להעניק לאחרים תחושת בית. גם אחרי לכתו, כשאני עובר ליד עצי ערבה, משהו בי נעצר. אני זוכר את דניאל, את החיוך השקט, ואת השיחות ההן. והוא שם, בזיכרון, נוכח כמו תמיד – רגוע, חכם, ומלא אהבה.